להלן פרשנות רשות המסים לסעיף 4א' לפקודה, בעניין קביעת מקום הפקת ההכנסה, מתוך קובץ הפרשנות לפקודת מס הכנסה.
כללי
עם המעבר לשיטת מיסוי פרסונאלית, דרושים כללים ברורים לקביעת מקום הפקתה של ההכנסה. להרחבה בעניין זה, ראו: "כללי מקור" בדיני המס - סעיף 4א.
חשיבותם של כללים אלו לגבי תושבי ישראל היא בעיקר לעניין הזיכוי ממס זר ששולם בחו"ל אשר יינתן לתושב ישראל רק אם אותה הכנסה נחשבת כהכנסה שמקום הפקתה הוא מחוץ לישראל.
לגבי תושבי חוץ, חשיבות הכללים היא בעיקר לעניין זכות המיסוי של ישראל. הכנסה של תושב חוץ תמוסה בישראל רק אם מקום הפקתה הוא בישראל.
סעיפים 4א ו-89(ב)(3) הוספו לפקודה במסגרת תיקון מס' 132. סעיפים אלו קובעים את מקום הפקתן של ההכנסות השונות.
חריגים לקביעת מקום המקור
בסעיף 4א(ב) לתיקון נקבעו מספר חריגים לעניין מקום הפקת הכנסות כמפורט להלן:
הכנסת עבודה
הכלל לגבי מקום הפקת הכנסה מעבודה הוא מקום ביצוע העבודה. לפיכך, מקום הפקתה של הכנסה מעבודה שבוצעה מחוץ לישראל אינו בישראל. אולם, אם המעביד הוא אחד הגופים שיפורטו להלן ויחסי העבודה עם אותו מעביד החלו כאשר העובד היה תושב ישראל, ייראו את מקום הפקת ההכנסה בישראל, למרות שהעבודה בוצעה מחוץ לישראל.
הגופים שלגביהם יחול חריג זה מפורטים בפסקה (א)(4) להגדרת "תושב ישראל" הם: מדינת ישראל, רשות מקומית, הסוכנות היהודית, הקרן הקיימת, קרן היסוד, המגבית, חברה ממשלתית, רשות ממשלתית או תאגיד שהוקם לפי חוק.
הוצאה של מפעל קבע
הכלל החריג מתייחס למצב בו מדובר במפעל קבע של תושבי חוץ בישראל או של תושבי ישראל מחוץ לישראל, אשר יש לו הוצאה מסוג כזה שנקבע לגביה כלל של מקום הפקה עפ"י תושבות המשלם - ריבית, דמי נכיון והפרשי הצמדה, רווחים ותמלוגים שמקורם בנכס לא מוחשי, קיצבה, מלוג ואנונה. כלל זה קובע, כי הכנסה מאותם מקורות תיחשב כמופקת בישראל גם כאשר המשלם הוא תושב חוץ - אם התשלום מהווה הוצאה של מפעל הקבע של תושב החוץ בישראל, ולחלופין, הכנסה מאותם מקורות תיחשב כמופקת מחוץ לישראל גם כשהמשלם הוא תושב ישראל - אם התשלום מהווה הוצאה של מפעל הקבע שלו מחוץ לישראל.
במקרים אלה נבחר למעשה קריטריון המיקום של מפעל הקבע ולא מקום התושבות.
ניתן לפנות לד"ר אבי נוב, עו"ד, בכל שאלה הקשורה לאמור במייל: avinov@bezeqint.net
ניתן לקבוע פגישה עם עורך דין מיסים בהתראה קצרה
יש להסתמך רק על הנוסח הרשמי של פרשנות רשות המסים
